תרפיית הגשטלט של פריץ ולורה פרלס

196  זרמים בפסיכולוגיה במבט עכשווי פרלס, בדומה ליונג, אדלר ואחרים, החל גם הוא את דרכו המחקרית כפסיכואנליטיקן פרוידיאני קלאסי . בשל היותו טיפוס סקרן חדשני ויצירתי, ובשל השפעותיהן של הגישות ההומניסטיות-אקזיסטנציאליסטיות שהחלו לצבור תאוצה באירופה ובארצות הברית באמצע המאה ה- 20 על דרכו הטיפולית, החליט לסטות מדרכה הקונבנציונלית של הפסיכואנליזה . הוא אימץ גישה הוליסטית המבוססת על רעיונותיה, מחקריה וממצאיה של גישת הגשטלט שהגה ורטהיימר . מטרתה של תרפיית הגשטלט היא לקדם את המודעות לאחדות של כל הרגשות וההתנהגויות הנוכחים באדם, ובהשפעות ההדדיות שהאדם מקיים בינו ובין הסביבה . בשונה מהפסיכואנליזה, ובהתאם לגישות ההומניסטיות, שיטה זו מבוססת על מיקוד בהווה תוך עריכת ניסויים והתנסויות חווייתיות . כמו כן, מתן דגש לחוויה הסובייקטיבית שחש המטופל ולפרשנות שהוא נותן לחוויות שעולות בו כתוצאה מההתנסויות . תפקידו של המטפל בתהליך הטיפולי הוא לסייע למטופל בהמצאת שיטת ההתמודדות הנכונה ביותר עבורו כאינדיבידואל . הגישה מתייחסת לחוויה הסובייקטיבית והכוללנית של המטופל, לפיתוח המודעות הפנימית שלו, לבחירה חופשית ולטיפ...  To the book