ניסוי 'אלברט הקטן' — התניה קלאסית בבני אדם

האסכולה הביהביוריסטית  139 בשלב הראשון של הניסוי הניחו ווטסון ועוזרתו לפני התינוק בזה אחר זה חיות וחפצים שונים, ביניהם : עכבר מעבדה, ארנבת, קוף, כלב וניירות עיתון בוערים, כדי לבדוק אם הם מעוררים בו פחד . אלברט הקטן נותר אדיש לכולם . כשהניחו את החיות על גופו אלברט הקטן חש כה נינוח בחברתן, עד שליטף את פרוותן בהנאה . בשלב השני של הניסוי, ברגע שהעכבר הלבן הונח ליד אלברט הקטן היכה ווטסון בעוצמה עם פטיש על קורת ברזל גלילית שנתלתה במעבדה . הרעש האיום גרם לתינוק לקפוץ בבהלה . מטרתו של ווטסון הייתה ללמד את אלברט הקטן לקשר בין הופעת העכבר לידו ובין הרעש הנורא, ובכך לפתח בו פחד מן העכבר ( גם כשהעכבר יוצג לו ללא השמעת הרעש ) . בשלב השלישי של הניסוי הניח ווטסון שוב את העכבר הלבן ליד אלברט הקטן, בדיוק כפי שעשה בשלב הראשון, אך הפעם ללא השמעת רעש כלל, בדיוק כבתחילה . כעת, בשונה מהפעם הקודמת, אלברט הקטן הראה סימני פחד ניכרים רק מעצם הנחת העכבר לידו . דרך ניסוי זה המחיש ווטסון את ההתניה הקלאסית בבני אדם כפי שהוכיח פבלוב בכלבים . בתפיסתו של התינוק נוצר קשר בין הופעת העכבר להופעתו של הרעש האדיר . תוצאות ...  To the book