276 עולם ללא אשמים “ הגם שתֵמוׂת אחדות משותפות לפרוזה ולמחזאות של שבתאי “, הרי ש“ אותם עניינים המופיעים במידה של רצינות ברומנים, זוכים לייצוג מהופך ברוח פרודית 1 לרשות מחקרה של סוקר-שווגר לא וסרקסטית במחזות “ ( שם : ,99 274 ) . עמדו, כאמור, שלושת המחזות ה“חדשים“ שנדונו בפרק הקודם, ועם זאת, אבחנותיה תקפות גם ביחס אליהם . מן הבחינה התמטית, עומדות תמיד במרכז הדרמות המקראיות של שבתאי דמויות עזות, שרבות מהן ניצבות על קו הקץ של החיים : דוד של “כתר בראש“, נבות של “אוכלים“, אוריה של “אהבה“, זמרי של “מלכות“, ובמידה רבה, גם רכב ובענה מ“עסקים“ ומ“אהבה“ ( הגם שהם 2 בדומה אינם יודעים זאת ) . תיאורם של כל אלה מצטיין בפיכחון מאשליה . לפרוזה של שבתאי, גם כאן מופיעה התהייה הקבועה על משמעות החיים, ובעיקר נוכח האבסורד של המוות . עם התפוררות האמיתוׂת הידועות, הופך האבסורד לנקודת המוצא של יצירות “שבתאיות“ רבות, והעיסוק בזיכרון תופס מקום מרכזי . סימן-היכר מובהק לפרוזה של שבתאי הוא הנחתם של העבר הרחוק ושל ההווה המיידי זה לצד זה, לעתים בלא כל הבחנה ודיפרנציאציה בין חשוב יותר ופחות . באמצעות משפט עקלתוני שמאחה...
To the book