138 ב י ן י צ יב ו ת ל מ ה פ כ ה : ע ש ו ר ל א ב י ב ה ע רב י 2 אין ספק כי מצבה של תוניסיה, במובניםשהחל אחרי המהפכה מעל הכול . רבים, טוב לאין שיעור ממצבם של שכנותיה . תוניסיה הייתה ונותרה מדינה יציבה . נתוניה הטבעיים וההיסטוריה הפוליטית שלה סייעו לבסס בה כבר במאה ה- 19 מסורת של שלטון פוליטי מרכזי שנהנה ממידה רבה של לגיטימיות בקרב האוכלוסייה . תוניסיה מוצגת, בצדק, כדמוקרטיה היחידה במרחב הערבי . ואולם, למרות שבחים אלה, דווקא בקרב האקדמאים יש הסתייגויות מאימוץ גורף של פרדיגמת ההצלחה התוניסאית . פרדיגמה זו, לטענתם, מסתירה את המורכבויות, הניגודים הפנימיים והמתחים הפוליטיים שבחברה התוניסאית . מידת הצלחתה של תוניסיה, לדעתם, תלויה ביכולתה לטפל ולשפר את ביצועי כלכלתה, לנטרל את איומי הטרור ולהמשיך ביישום הרפורמות הנחוצות לביסוס המערכת הדמוקרטית שקמה לאחר המהפכה . תפיסה זו של הצלחה מנותקת גם, כאמור, מתחושותיהם של תוניסאים רבים, המאוכזבים מתוצאות המהפכה, בעיקר בתחום הכלכלי . בנוסף, 3 תוניסאים רבים חשים ניכור גובר מהמפלגות הפוליטיות וממנהיגיהן . עניינו של פרק זה בהתפתחויות בתוניסיה לאחר יישום החוקה...
To the book