הדמיית "פיסת הנייר הצהובה"

308 || ד"ר רות אנגל - אלדר להתנסות אישית או כבעלת סמליות, ברמה המופשטת יותר . נדמה שתוך כדי בהייה והרהורים מגיע אחד מהמטופלים ונכנס לבוש בחולצה צהובה . . . סביר להניח כי יתעורר בנו סוג מסוים של תגובה . עסקנו, במכוון, בדוגמה כמעט חסרת משמעות, כדי לכוון לעמדה שאנו כמטפלים מותנים לתגובה על ידי מטופלינו, וזיקת היחס אינה חד כיוונית מצדנו כלפיהם, אלא פועלת בהדדיות, וככזו, היא מהווה מנוף ואמצעי בטיפול . הכול אינדיבידואלי, ייחודי ויחסי לאופן שבו אנו תופסים את המטופל, ומותנים בגין כך על ידיו . אין ביכולתנו להשתחרר מהמטען הקודם . צריך לראות את "צבע הדף שבו ובנו" בעבודתנו כמסייעים . רק בזיקה המיוחדת אפשר להעניק לנייר הצהוב את המשמעות המיוחדת שלו . הניסיון לבודד צבע זה ולהתנתק ממטען שיש באחר, שמעורר בנו תגובה, חוסם את ראייתנו ומשבש את החלק האותנטי שבאחר . הפסיכולוגיה הקלאסית "מחנכת" להיעדר התניה של המטפל על ידי המטופל ולאנליזה על - שיפוטית ועל - רגשית כדי להגיע לשורשי הקושי מבלי להטעין את הבעייתיות ב"חומרים אישיים" שלנו, בדעות קדומות וכדומה . התרפיה הרוחנית מורה ומבקשת לראות, מתוך היכרות עם עצמנו ...  To the book