גישת המפגש

304 || ד"ר רות אנגל - אלדר להגדרה . כולנו חווינו את המתואר בתורתו, אשר יוצג להלן, המפגש הבלתי אמצעי, בלתי ורבאלי, והזרימה הקיימת בין הפרט לסובב אותו ובכלל זאת לאלוהיו . זיקה המעניקה משמעות של קרבה שאינה מתווכת אלא ישירה מצויה במקורות ובפנייה של האדם אל האלוהים : אלוהים, אלוה, אל, עליון, שדי, אדוני, יהוה, יהוה צבאות, יה, אל עם הטיות בפניה לאל ובתפילות, אלי, אבינו ועוד . הזיקה הישירה ביותר לאלוהים היא בלשון " אבי" החוזרת בתנ"ך ובברית החדשה . "הלוא מעתה קראתי לי אב י" ( ירמיה, ג ד ) . משל הבן האובד שבספר לוקס מחדד את הקשר שבין הבן ל"אבא" ובעוצמה חזקה יותר ל"אבי" . המשל מביא שני בנים שהצעיר פונה לאביו בלשון "אבא, תן לי את חלק הרכוש המגיע לי . . . " כאשר הגיע לפת לחם, הכיר בחטא שחטא, והכתוב מאזכר את הקשר הקרוב ביותר לאב לאמור : "אקום ואלך אל אבי ואומר לו : אבא חטאתי לשמים ולך" ( פסוקים לוקס טו, 19 - 11 ) . זעקתו של אלישע לאליהו בעלותו השמימה היא בלשון דומה : "ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ולא ראהו עוד" ( מלכים ב, ב, יב ) . כך בדברים : "הלה' תגמל זאת עם נבל ולא חכם הלא הוא א...  To the book