דמות ה"חוכמה" במקורות

88 || ד"ר רות אנגל - אלדר כיתרון האור מן החשך" ( קהלת ב, יג ) . ויש לתהות מה מובנה של זו המתוארת בפסוקים הבאים : "חכמת אדם תאיר פניו" ( קהלת, ח, א ) ; "יאר ה' פניו אליך ויחנך" ( במדבר ו, כה ) ; "מצוות ה' ברה מאירת עיניים" ( תהילים י"ט, ט ) ; "כי אתה תאיר נרי" ( תהלים, יח, כט ) ; "לאורו אלך . . . בסוד אלוה עלי אהלי" ( איוב, כט, ב - ג ) . החכמה מזוהה עם ההבנה והקרבה לאל, לעומת הדימוי של "סוס ופרד" חסרי הבינה, העיקשים הבולמים עצמם מהתקרבות זו . לעומתם, החובר באהבתו לאלוהים, המכיר בו ובגדולתו והזוכה בחוכמה, הדבר נגלה בעיניו במאור פניו, "אורו עיניו", והוא מחכים ומבין ( לעומת הסומא, שעיניים לו ולא יראה ) . גם בברית החדשה מופיעה אהבת האל וידיעתו בהקשר של האור . "להאיר ליושבי חשך וצלמות ולשים פעמינו לדרך שלום" ( לוקס, א, 79 ) ; "אתם מלח הארץ . . . אתם אור העולם" ( מתי, ה, 4 ) ; "כי כברק היוצא ממזרח ומאיר עד המערב כך יהיה בואו של בן האדם" ( מתי, כד, 27 ) . ה"דעת" היא הרכיב השכלתני שבאדם שמסיטה אותו, אם כך, מהקיום ש"ברוח" ובתמימות לקיום המתווך ועומד בינו לבין אלוהיו . הדעת והשיפוט מדריכים אותו ב...  To the book