|
|
26 חי אמיל מסדר זיהוי בבית, עד שנמאס לנו וביקשנו מהם שלא להמשיך בתהליך, כי ביתנו נהיה מוּכּר בקרב עבריינים . בסופו של דבר זיהה אבי את הפורץ היורה, והוא נעצר, נשפט ונכלא, ובני משפחתו פנו אלינו פעמים רבות בבקשה לחון אותו . אף על פי שהיינו יהודים, התייחסו אלינו השלטונות כאל כל אזרח, והמשטרה דאגה לחפש את הפורץ ולהביא אותו לדין . האירוע לא דרבן אותנו לעזוב את עיראק, כי התייחסנו אליו כאל אירוע חולף, ולאו דווקא כמעשה שכּוּון נגד אבי בהיותו יהודי, כלומר לא אירוע אנטישמי . בעזרת אחי לקחתי על עצמי את הקניות בשוק - דבר שהכין אותי בהמשך לתפקד באופן עצמאי לחלוטין בזמן בריחתי מעיראק ולאחר מכן בארץ . כאמור, נשאר אבי בבית תשעה חודשים, עד שהתחושה והתנועה חזרו לידו ויכול היה לחזור לעבודה . בהמשך נסגרה חברת חקאק בעקבות עליית שלטון הבעת, ואבי הועסק בקהילה היהודית כרואה חשבון עד לעזיבתו את עיראק . קניות בשוק העירוני לפני הפציעה נהג אבי ללכת לשוק העירוני ולקנות את כל הדרוש : פירות, ירקות ובשר . בסיום הוא קרא ל“ערבנצ’י“ ( האיש בעל הכרכרה - “ערבאנה“ היא כרכרה רתומה לסוס ) , העמיס את הקניות - והביתה . רוב נהגי...
To the book |
|
|