|
|
פרק 2 ה ״עמוקה הייתה השנאה מתהום״ ה ק . צטניק | 127 המון רב ועצום של קטרים . . . של פני - קררים לגלגנים . . . של מעשנות . . . דניאלה מביטה . ראשה עליה סחרחר . הכל נכפל, מתרבה, פי - עשרה, פי - מאה, פי - אלף, וכולם דולקים אחריה . מיד יתפסוה . ( עמ' 116 ) מעגליות הגדרתית ( טאוטולוגיה ) באיזה שוויון - נפש השמיע זאלקה את המילים : 'בגיטו - קונגרסיה אין כל חדש . מי שחי - - אינו מת ; ומי שמת - - אינו חי' . ( עמ' 17 - 18 ) שימוש עודף בסימני פיסוק מקפים בין שתי מילים, סימני שאלה, סימני שאלה המסמנים שאלות רטוריות, סימני קריאה ושלוש נקודות, מעידים על פעילות רגשית מוגברת ללא איפוק . להלן קטע שימחיש את גודש ההתרגשות באמצעות שימוש רב של סימני פיסוק : לאן מובילים אותם ? כמה פעמים יובילום עוד כך ? להיכן נוסעת עתה המשאית ? האמנם מובילים אותם עתה בפעם האחרונה ? בשעת כל "נקודת - כינוס" בגיטו, היה חושב בלבו : ז ו ה י הפעם האחרונה ! . . . כששילחוהו מן הגיטו, היה בטוח : זו הפעם האחרונה ! . . . כש'הסוחר החיגר' הוציאהו מתוך השורות במחנה סאקראו ראה בעליל כי זוהי דרכו האחרונה ! . . . לאן מוסע הוא עכשיו ? כמה 'פע...
To the book |
|
|