ו הַצְנֵעַ לֶכֶת - פרק חתימה

212 ישי מבורך עת, קרוב שבקרובים ; לא אחרית כי אם ראשית . מה קשה היא ראשית זו ! מה קשות הן כל ההתחלות ! "עשות משפט" ו"אהבת חסד" - דברים אלה עדיין נראים כתכלית [ . . . ] אבל "הצנע לכת עם אלהיך" - דבר זה שוב אינו בגדר תכלית, הוא מוחלט כל כך, נטול כל תנאי [ . . . ] הוא הזרע אשר ממנו צומחות אמונה, אהבה, תקווה [ . . . ] הוא הדבר הפשוט שבפשוטים ולפיכך הוא הדבר הקשה שבקשים [ . . . ] "הצנע לכת עם אלהיך" - פסוק זה כתוב מעל לשער שבו יוצאים מאור היקרות המופלא של המקדש האלוהי אשר בו לא יעמוד אדם וחי . ואל מה נפתחות דלתות השער ? הלא ידעת ? החיים . 1 אכן אין זה מקרה שפסקאות אלו החקוקות בדפי הסיום של ספרו של המורה, מצאו את דרכן להיות כמעצבות "הכוכב" של שלושת הספרים שבאו מעם התלמיד . שהרי עשות המשפט, אהבת החסד והצניעות עם האלוה, הן הנביעות שמהן יוצא כל ספר מן השלושה : "עֲשוֹת מִשְפָּט" - זו תיאולוגיה של חסר ; אותה מחוות משפט פוסט-שואתית שנובעת מן החבות האתית כלפי האות הדתית ( התורה-האל ) . מחווה אתית של הַחְסָרָה שתקרא אל תוך האות את האלימות, הכיליון והיעדר הישועה אשר נראה כי טחו עיניה מלהכירם . מחווה ...  To the book