ג חזרתו של המודחק האחרון

123 ארון העדות עצמו, הוא כלל לא היה שבע רצון ולא השיח לעצמו לפי תומו . בשמועת המעתיק רבי מרדכי "אומר בדרך הלצה", והלצה, כמו בדיחה, היא תמיד ביחס לאחר שאמור לשמוע אותה ; או כפי שלימד פרויד, היא ביחס ללא מודע ( שהוא תמיד השיח של האחר ) - הבדיחה ויחסה ללא מודע . כלומר ההלצה-בדיחה נאמרת ביחס וכלפי איזה גודש רדיקלי שיש לפרק אותו על ידי זה שנותנים לו ביטוי - הלא מודע . ביטוי למה שלא ניתן לתת לו ביטוי - ביטוי למה שמפרק את המודע-השפה ( הדתית ) . ההלצה-בדיחה מעצם טיבה איננה חיוך, הגם שהיא יכולה להעלות חיוך על השפתיים, אך אין זו מטרתה . מטרתה הוא הצחוק שבא בעקבות המבוכה . זאת משום שההלצה-בדיחה היא ביטוי לאובדן ולזכייה שבאים כאחד . היא איננה מסירת מודעה או מידע ובוודאי איננה מוסר השכל נבון או מסקנה שבאה אחרי הבעיה . ההלצה היא הבעיה, היא השאלה ; היא עונה לשאלה ב ( ה ) שאלה . בעוד השאלה הראשונה מחפשת אחר פתרון, ההלצה היא ( ה ) שאלה שמשחררת מהצורך בפתרון על ידי שהיא מפרקת את הדיכוטומיות שמהן נשאלה השאלה הראשונה . וביתר פירוט, ההלצה-בדיחה של רבי מרדכי נושאת בחובה מרמור עמוק, עלבון ושמחה גואה ; סימן ש...  To the book