ב. האפליה ומקורותיה

313 א ג ד ה ל מ ע ש ה מובהקת : שור ישראל שהזיק לנוכרי פטור, ושור נוכרי שהזיק לישראל חייב נזק שלם . הגמרא תעמוד על הפער הזה, מיד בפתיחת הדיון על הסיפא . אי-שוויון שור של ישראל שנגח שור של כנעני - פטור . אמרי : ממה נפשך ? אי "רעהו" דוקא, דכנעני כי נגח דישראל נמי ליפטר ! ואי "רעהו" לאו דוקא, אפילו דישראל כי נגח דכנעני נחייב ! שור של ישראל שנגח שור של גוי – פטור . אמרו : ממה נפשך, אם "רעהו" דווקא, של גוי שנגח של ישראל גם כן ייפטר, ואם "רעהו" לאו דווקא, אפילו של ישראל שנגח של גוי גם כן יתחייב ! הגמרא הבינה שהפטור של אדם מישראל ששורו נגח שור של גוי מבוסס על דרשת "רעהו", כמו שור של הקדש . לפיכך הקשתה מדוע אין סימטריה בין פטור הישראל ופטור הנוכרי . שאלת הגמרא יכולה להתפרש בשני מישורים . המישור האחד הוא המישור הדרשני המשפטי : כיצד ייתכן שממיעוט "שור רעהו" נוצרה הלכה לא שקולה : ממה נפשך, או יהיו שניהם פטורים, או יהיו שניהם חייבים . המישור השני הוא המישור המוסרי, הוא אמנם לא מופיע במפורש בשאלה, אולם מתשובת הגמרא ברור שדווקא שאלת האפליה ואי- השוויון היא שהטרידה את הגמרא יותר מן השאלה המשפטית הפורמ...  To the book