א. בית הספר השכונתי

214 פ ר ק ש ל י ש י : ב י ת ה ס פ ר ב ק ה י ל ה חנות שבחצר, יכול למחות בידו ולומר לו : איני יכול לישן מקול הנכנסין ומקול היוצאין . עושה כלים, יוצא ומוכר בתוך השוק . אבל אינו יכול למחות בידו ולומר לו : איני יכול לישן לא מקול הפטיש ולא מקול 1 הרחיִם ולא מקול התינוקות . ישנה סתירה בין שני חלקי המשנה . הרישא קובעת שאפשר למחות בטענת "איני יכול לישון", והסיפא קובעת שאי-אפשר למחות בטענה זו, ולא ניתן למנוע את השכן מלעשות דברים בביתו . הפתרון לסתירה זו גנוז במשנה עצמה . ההבחנה הפשוטה בין הרישא לסיפא היא, שברישא מדובר על אנשים שנכנסים לחצר מן החוץ ואילו בסיפא מדובר על מלאכות שאדם עושה בתוך ביתו . הבחנה זו מודגשת על-ידי האמירה שהוא עושה כלים בביתו ויוצא למכור בשוק . הכלל הנובע משני חלקי המשנה הוא, שאדם רשאי לעשות בביתו מלאכות הכרוכות בגרימת רעש, אולם אין הוא רשאי לפתוח עסק שמגדיל את תנועת העוברים והשבים בחצר המשותפת . נמצא, שהבעיה ברישא אינה הרעש במובן הראשוני של המושג, אלא אי-הנוחות הנגרמת לדיירי החצר מריבוי הזרים המשוטטים . ובלשון התוספתא והגמרא : "שמרבה 2 בירושלמי תיאור המטרד הנגרם ליושבי עליה...  To the book