65 א ג ד ה ל מ ע ש ה שמישראל . לצד אלה ישנן מצוות המחייבות רק כלפי "מי שאתך בתורה ומצוות", הנגזרות ככל הנראה מהזדהות עם המעגל החברתי הקרוב ביותר, שהם "יראי השם" . 139 דרשת רב חננא מתייחסת רק לאונאת דברים . הוא דורש מ"לא תונו איש את עמיתו", ולא מ"אל תונו איש את אחיו" שבראש הפרשייה, העוסק באונאת ממון . אונאת ממון נוהגת לגבי כל אדם מישראל, באשר הוא 141 140 למרות שאינו בכלל "עמיתך" . בכלל "אחיך", עם זאת, גם איסור אונאת ממון נאמר רק ב"אחיך", כלומר, אין איסור אונאה כלפי גוי . הדברים מסתברים, שהרי אין מדובר ברמאות ממש, שנאסרה אף כלפי הגויים, אלא רק בהפרזה על המקח שנעשתה בהסכמת שני הצדדים . את הרמה הזאת של ניקיון כפיים לא דרשה התורה אלא ביחסים פנים-ישראליים, 142 והיא אינה רואה בכך חובה מוסרית אנושית כללית . הגבלת דין אונאת דברים ל"עמיתך" בלבד, אינה כוללת איסור הלבנת פנים . שם נאמר בפירוש שאסור להלבין פני כל אדם מישראל, 143 ולא הבחינו בין מי שאתך בתורה ובמצוות לשאר ישראל . 144 מתברר שגם בכך ניכר ההבדל שבין הלבנת פנים החמורה לאונאת דברים החמורה פחות . הלבנת פנים שהיא כן הוא מהעבריינים החמורים שד...
To the book