ד. הלבנת פנים

39 א ג ד ה ל מ ע ש ה 'הוכח תוכיח' . יכול אפילו את מוכיחו ופניו משתנות ? תלמוד לומר 48 'לא תשא עליו חטא'" . לדעת הרמב"ם שתי המצוות הללו הן שתי מצוות שונות שמקורותיהן שונים . אונאת דברים נלמדת מפרשת אונאה, והלבנת פנים ממצוות תוכחה . 49 מדברי הרמב"ם לא ברור אם יש שוני באופי העלבון בין שתי העברות . לכאורה נראה שהלבנת פנים אינה אלא אונאת דברים הנעשית בפרהסיה, "ברבים" . בשני המקרים מדובר בביוּש אדם ובהעלבתו . גם מספר החינוך משתמע שהעוון המשמעותי בהלבנת פנים הוא אמירת הדברים בפומבי : שורש המצוה ידוע, לפי שהבושת צער גדול לבריות, אין גדול ממנו, ועל כן מנענו האל מלצער בריותיו כל כך, כי אפשר לתוכחה ביחוד 50 ולא יתבייש החוטא כל כך . מדברי ספר החינוך משמע שהתוכחה האסורה היא התוכחה הנעשית בפרהסיה, וגורמת בושת, והמותרת והרצויה היא זו שנעשית בארבע עיניים, הגם שהיא עשויה לגרום מידה מרובה של אי-נעימות לאדם שמוכיחים אותו . לעיל הסברנו, שאונאת דברים אינה אוסרת כל עלבון או כל דיבור שגורם אי- נעימות ובושה לאדם, כי אם סוג מיוחד של היגדים, שמטרתם לגרום לפיחות ערכו . לפי הגדרה זו, ישנו גם הבדל של ממש בין אונאה...  To the book