פרק שלישי

מסכת אבות 190 מ ש נ ה ז הבעלות על רכוש הטיעון שהרכוש של אדם עלי אדמות איננו שלו ( של האדם ) אלא בחזקתו הזמנית מופיע במקורות רבים, לעתים במובן הכתוב כאן ולעתים בדרך הפוכה : אם תתן "לו" – תקבל יותר . כגון, "עשירים שבארץ ישראל במה הן זוכין ? אמר לו : בשביל שמעשרין . שנאמר 'עשר תעשר' ( דברים יד כב ) – עשר בשביל שתתעשר . שבבבל במה הן זוכין ? אמר לו : בשביל שמכבדין את התורה . ושבשאר ארצות במה הן זוכין ? אמר לו : בשביל שמכבדין את השבת" ( בבלי, שבת קיט ע"א ) 29 , ובמקורות ארץ ישראל : "עשר תעשר ( דברים יד כב ) – שלא תתחסר, עשר שתתעשר . אמר הקב"ה עשר את שלי ואני מעשר את שלך" ( פסיקתא דרב כהנא, עשר תעשר [ י ] י, עמ' 172 ) . אם כן, קיים מאזן ברור בין הקב"ה ובין האדם, ואם האדם נותן – הקב"ה גומל לו . הרעיון מודגש בדרך ציורית במשל האמוראי : "דאמר רבי לוי : מעשה 30 באחד שהיה מוציא מעשרותיו כראוי, והיתה לו שדה אחת עושה אלף מידות . והיה מוציא ממנה מאה מידות למעשר, ממנה היה ניזון כל ימיו וממנה היה מתפרנס כל ימיו . בשעת מיתתו קרא לבנו ואמר לו, בני תן דעתך בשדה זו, כך וכך היתה עושה וכך וכך הייתי מוציא ממנה...  To the book