|
|
64 תמר שק אם אין בך אהבה לארצך, איזה מין אדם אתה ? אם לחצות את המים הוא האתגר שלפנינו אחצה אותם איתך . אם היפופוטמים מאיימים על חייך אשלח אותם לאלף רוחות שמיים . ככל שנמשכה הנסיעה, נמשכו השירים והתפילות . האנשים נראו לי כמעט שמחים, מקצת השירים נשמעו לי שמחים . . . האם הם היו שמחים באמת או שזו רק המנגינה שמתעתעת בי ? ביקשתי ממאמא אוגוסטה שתתרגם עבורי שיר נוסף, ולבי נחמץ : אל תבכי ילדה שלי, אני מתחננת . צריך לחון את הילדים . אלוהים שלח אליי את ילדתי . הלוואי ויכולתי לפגוש את אלוהים פנים אל פנים כדי שאוכל לרדת על ברכיי, לרדת על ברכיי ולהתפלל להתפלל למען הילדים שלי, התינוקות . אז אמצא לי מנוחה נכונה על פני האדמה כאות להכרת טובה . אני מתבוננת באנשים ותוהה ביני לביני על הפרדוקס שחייהם נתונים בו, הפרדוקס של חיים משותפים עם הרוצחים של בני משפחותיהם . אני חושבת על השיעורים של איסה, המורה לאזרחות, שמלמד על ג'נוסייד, ובכיתה שלו יושבים תלמידים, מקצתם ניצולים ומקצתם אולי בנים של רוצחים המרצים את עונשם בכלא . אני חושבת על דברי הנשיא קאגמה בנאומיו על אודות הג'נוסייד : "חובה עלינו לזכור וחובה עלינו לס...
To the book |
|
|