|
|
52 עמנואל מרקס אלימות כתגובה לגירוי גופני אלימות כתגובה לגירוי גופני מכונה בדרך כלל תוקפנות . במשך כמה עשורים שימשה תאוריית התסכול-תוקפנות פרדיגמה למחקר הפסיכולוגי על אלימות, ובמידה פחותה למחקר הסוציולוגי בנושא . התאוריה נפרשׂה בצורה שיטתית לראשונה בספרם של דולרד ואחרים ( 1939 , . Frustration and Aggression , ) Dollard et al ( תסכול ואלימות ) . היא הייתה תוצר לוואי של תאוריית האינסטינקט של מקדוגל ( McDougall ) , שהיה מחסידי הפסיכואנליזה של פרויד . תומכי התאוריה טענו שמכשול גופני או שכלי, שאותו כינו "תסכול", כמעט תמיד יוביל אוטומטית לתגובה אלימה - "תוקפנות" . במרוצת השנים לוטשה התאוריה, התקרבה למציאות החברתית והובילה לתובנות חשובות רבות . אפילו חסידי רעיון האינסטינקט, לרבות כמה מהאתולוגים המובילים, מסכימים שיש שלל צורות תוקפנות באנשים ובבעלי חיים אחרים . אשלי מונטגיו ( 1978 : 18 - 19 ) מונה לא פחות משלוש-עשרה צורות של תוקפנות בקרב בעלי חיים, הנובעות מקשרים עצביים ומתרכובות אנדוקריניות . הוא מזהיר אותנו ש"כאשר אנו מדברים על 'התנהגות תוקפנית' כעל תופעה בודדת, אנו חוטאים בפשטנות-יתר מטעה" (...
To the book |
|
|