112 רות גולן לאקאן טען שדווקא החסר בידע מאפשר אהבה ולא הידע עצמו . החור שנפתח למשהו ומייצג את החסר בהתענגות קורא לאהבה שתופיע מתוך ההוויה . בדיאלוג המשתה לאפלטון המטפורה של אהבה שסוקרטס מייצג נובעת מכך שאין הוא יכול להפוך מאוהב לאהוב . לדבריו, אין בו כלום מלבד ריק . במרכז הידע יש ריק של אי- ידיעה, והריק הזה מושך אליו את אלקיביאדס ואת האחרים . נוצר מסתורין שאליו מתאווה אלקיביאדס . הוא מתאווה אל האגלמה, אל התכשיטים היקרים שהוא מניח שנמצאים בתוך קופסת מוחו של סוקרטס . סוקרטס מצידו יודע שהאגלמה אינה אצלו . ב סמינר ה- 17 : ההופכי של הפסיכואנליזה ( 1969 – 1970 ) פיתח לאקאן שני אופנים של ידע : ידע מבוטא דרך השפה וידע לעשות . הידע, הקשור בשפה, שם את עצמו בעמדה ההופכת אותו לידע האדון, ידע הסמכות . הידע מאפשר לאדון להתענג, ולכן קיים הציווי "המשך לדעת" שהוא חלק מהציווי להתענגות . הידע לעשות נובע גם מהידע הלא-מודע, ולכן חורג מהידע של האדון ( 2006 Lacan, ) . בניגוד למה שנכתב קודם, בספרה סיפורי אהבה הביאה קריסטבה את דבריו של תומס מאקווינס שדווקא זיהה אהבה עם ידיעה . הידיעה שאליה התייחס התאולוג הנוצר...
To the book