|
|
פרק א : הניגון בדרשות אבות החסידות יחשוב שהוא רק ככלי . כמו אומן שמכה בפטיש על האבן, ולאו היא תאות הפטיש . דאם כן נפרד הוא מהאומן, כך הוא כמו שמשפיע קדימת השכל בכלים כך הוא יעשה . וכל אבריו הם כלים, שהוא צריך לאכול ואי אפשר כי אם על ידי אבריו, ולא יאכל לשום תאותו, ולא יאהב שום דבר רק ד׳ ומצותיו . וכן צריך הזיווג לקיום הדור . ואי אפשר כי אם על ידי זיווג זכר ונקבה . ועכשיו שהוא והיא רק ככלים לא יזווג לשם תאותו ולא יאהב שום דבר רק ד׳ ומצותיו, ויאהב 6 את אשתו כמו שאוהב תפילין, ולא יהרהר אחרי [ ה ] . הדימוי של האומן המכה בפטיש, והסברו כי אין זה רצונו של הפטיש או תאוותו, שונה ממקורות קודמים, שבהם ניתן להבין שהאדם צריך לפעול בצורה כלשהיא על מנת להגיע לאותו ביטול . מדברי רבי מנחם מנדל משתמע שאינו רואה זאת באופן דומה, ואין כאן מקום לבחירה . האדם הוא ככלי המקבל שפע מהקב״ה . אין הוא חלק נפרד . כל איבריו הם חלקי הכלי שאיתם ניתן לעבוד את ה׳, וכל דבר שעושה האדם צריך להיות לצורך עבודתו זו, ללא תאווה . רבי מנחם מנדל נתן הדרכה מאוד ברורה כיצד על האדם להתנהג . למשל עליו לאהוב את אשתו כמו את התפילין . אי...
To the book |
|
|