דימוי ״כנגן המנגן״

פרק א : הניגון בדרשות אבות החסידות 3 דרשה זו נאמרה בראש השנה . בעל התוקע מתבקש להיזהר בתפקידו כיוון שכולם תלויים בו : ״אנשים נשים וטף [ . . . ] החיים והמתים״ . תקיעתו בשופר היא זו שתכריע את הכף לזכות או לחובה . מייזליש, בשם אביו, השתמש בביטוי ״כנגן המנגן״ כבסיס להגדרת המדרגה הנדרשת מבעל התוקע בעת התקיעה בשופר . רק אם יהיה התוקע בשופר ״המנגן״, כאותו מנגן בלא פנייה, כי אז ״תהי עליו רוח ה׳״, כלומר תשרה עליו השכינה, ורק אז ימלא את חובתו כשליח הציבור מול האל . מקור הפסוק בספר מלכים : ״ועתה קחו לי מנגן, והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה׳״ . הכתוב מספר על התאחדותם של יהושפט מלך יהודה ויהורם מלך ישראל לצורך מלחמה במואב שמרד בישראל . יהושפט ויהורם פונים לאלישע בבקשה להתנבא על גורלה של מלחמה זו, ואלישע בתגובה דורש להביא לו מנגן . ורק כאשר המנגן מתחיל בניגונו שורה על אלישע רוח הנבואה . הניגון, אם כן, אינו משמש לצורכי המנגן אלא לצורכי הנביא . הניגון משפיע על מצבו הנפשי של השומע ולא של המנגן . נמצא גם שבשעת כעס לא יכולה הנבואה לשרות עליו ( רש״י ) , וכך מהיבט נוסף משמש הניגון לצורך השראת שמחה על הנביא ...  To the book