|
|
פרק י : מעלת עם ישראל ועליונותו הנצחית 3 מפשטם . הגויים פגעו ביהודים מחד גיסא, ומאידך גיסא הסבל היהודי בשל הפגיעה הציל את הפוגעים מעונש . סבל היהודים שהאומות הנוכריות גרמו לו, הוא שכיפר עליהן . שעבוד היהודים ורדיפתם ישתלמו מכל הבחינות . במקרא נאמר שהאומות עתידות להודות בעליונות ישראל : ״אכן חלָיֵנו הוא נָשא ומכאֹבינו סְבָלָם, ואנחנו חשבנֻהו נגוע מֻכּה אלהים ומעֻנֶּה . והוא מחֹלָל מפשעֵנו מדֻכָּא מעֲוֹנֹתֵינו מוּסַר שלומֵנו עליו ובחבֻרתוֹנרפָּא לנו . כֻּלנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו, וה׳ הפגיע בו את עֲוֹן כֻּלנוּ״ ( נג, ד - ו ) . הביטוי העז ״והוא מחֹלל מפשענו מדֻכּא מעֲוֹנֹתינו״ מסייע לתפיסתו הקיצונית של רש״י . להלן מקצת דבריו : אבל עתה אנו רואים שלא מחמת שפלותו בא לו, אלא מיוסר היה בייסורין להיות כל האומות מתכפרות בייסוריהן של ישראל . חֹלי שהיה ראוי לבוא עלינו, הוא נשאוֹ . אנו היינו סבורים שהוא שנוי למקום . . . עליו באו יסורי השלום שהיה לנו, שהוא היה מיוסר להיות שלום לכל העולם . . . ונתרצה [ = ה׳ ] על עֲוֹן כולנו, 32 שלא החריב עולמו . רש״י לא הסתפק בקביעה שהאומות ניצלו מייסורים על-ידי...
To the book |
|
|