איכה ג והפולמוס

פרק ב : שבעה ספרי מקרא והפולמוס 139 ירמיהו, כפי שעולה מפירושו . אף על פי כן, הוא בחר בדרך אחרת וראה את הכותב כמייצג את האומה כולה ומדבר בשמה . הוא התעלם לחלוטין מהאפשרות שמדובר בתלונה אישית של הנביא ירמיהו – ההולמת את רוב הכתובים בפרק – ופירש לאורך 152 קשה להניח הפרק כולו שהדברים מתייחסים אל דברי האומה היהודית בכללותה . שרש״י לא חש בדמיון הרב שבין קובלנותיו של הנביא ירמיהו בספרו ובין ביטויים לשוניים דומים ואף זהים באיכה, והתעלם לחלוטין מהאפשרות שפרק ג מדבר לפחות בתחילתו על גורלו האישי של הנביא ירמיהו . מדוע לא הלך בדרכו של ר׳ יוסף קרא 153 ייתכן שהדבר קשור בפולמוס עם שישב במחיצתו וסייע לו במפעלו הספרותי ? הנצרות . כאמור, פרשנים נוצרים סברו שהפרק מתייחס אל ישו ואל סבלותיו . אפשר שרש״י רצה לשלול לחלוטין אפשרות זו . אם אכן מדובר בתלונה על סבלו של איש יחיד, כלומר ירמיהו עצמו, כי אז הדבר יכול לסייע – ולו באופן חלקי – לפרשנות ולתעמולה הנוצרית, ובמיוחד כאשר הנוצרים ראו את ירמיהו כמסמל את סבלותיו את ישו . מסיבה זו בחר רש״י לפרש מתחילת הפרק ועד סופו שהמדבר הוא העם כולו, המבכה את החורבן ואת הגלות...  To the book