הגלות ותכליתה

פרק ב : שבעה ספרי מקרא והפולמוס 133 המקדש והפסקת העבודה בו מתבארים כעונש על הריגת ישו ותחיית תורתו ומשמשים כראייה לאמיתתו . . . הטענה התיאולוגית אין לה על מה שתסמוך 138 שכן הגלות איננה במובהק עונש וממילא אין היא עונש על הריגת ישו . לדעתה, קשה להניח שרש״י הסתפק בהסבר סיבתי לגלות שמקורו בחטאי האומה, ואולם אין הוא מציע הסבר סיבתי אחר : ״גם מצד התכלית אין רש״י מסביר את הגלות״, אך הוא מקנה לה משמעות דתית עליונה ( ״כמעט שליחות דתית לקיומו של ישראל בגולה״, שם ) . קידוש שמו של הקב״ה על-ידי לימוד תורה בגלות, קיום מצוות וקבלת ייסורים באהבה, הם מהותה של הגלות . תופעה זו החלה זמן רב לפני חורבן הבית . היא מגדירה תפיסה זו כ״תפישה תמוהה״, ובהמשך דבריה כתבה : ״רש״י מבקש 139 למצוא את טעמה ומשמעותה של הגלות בה בעצמה״ . קשה לי להסכים עם טיעון זה ועם קביעות אלה . רש״י לא היסס בפירושו לשיר השירים לגלות את חטאי האומה ולתאר את העבודה הזרה שבה חטאו בני ישראל במצח נחושה . הוא דימה אותם ל״תשובת האשה המנאפת שאינה רוצה לפתוח לבעלה 140 ואף ציטט מספר מלכים ב׳ את הכתוב : ״אך לא שב ה׳ מחרון אפו הגדול הדלת״, אשר חרה ב...  To the book