פולמוס דתי עם הנצרות

פרק ב : שבעה ספרי מקרא והפולמוס בראש ובראשונה יש להזכיר את הנבואה על עבד ה׳ . כידוע, הנוצרים ייחסו אותה לישו והיא שימשה אבן יסוד באמונתם ובתעמולתם על כל מרכיביה : תכונותיו של העבד, סבלו, ההתנכרות לו, מעשי הניסים שהתרחשו עם התגלותו ושליחותו למען 14 קשה להניח שרש״י לא היה מודע לתעמולה זו, וככל הנראה האנושות כולה . 15 בפירושיו יש התמודדות עמה . אזכיר תחילה פירושים שבהם רש״י התייחס לטענות הנוצריות ככלל וללעג שלהן לישראל מבלי לפרטן . ואולם ברור מדבריו שכוונתו לטענות הקלאסיות של הנצרות כי השפלת ישראל מוכיחה את צדקת הנצרות, וכי האל נטש את עם ישראל ובחר במקומו את הנצרות . הלעג ליהודים גבר לאחר כיבוש ארץ-ישראל ובראשה ירושלים, בסוף המאה ה- 11 . התועמלנים הנוצרים טענו שיש בכך עדות מובהקת לצדקתם . קשה היה ליהודים להתמודד עם טענות אלה . להלן מספר דוגמאות לכך : א . ״וכי יאמרו אליכם דרשו אל האֹבות ואל הידעֹנים המצפצפים והמַּהגּים הלוא עַם אל אלהיו ידרֹש״ ( ישעיהו ח, יט ) . רש״י ייחס לעג זה במפורש אל ״האומות״ הלועגות לעם ישראל : ״דרשו אל האֹבות – לשון גנאי הוא״ . לדעתו לעג האומות מקורו במצבה השפל של ה...  To the book