הפולמוס במאות השנייה עד העשירית

16 רש״י והפולמוס היהודי-הנוצרי כדת המועדפת בממלכה הרומית כולה, וכעבור זמן מה היא הוכרה כדת הראשית של האימפריה . לאחר התנצרותו של קונסטנטינוס ציפו אנשי הכנסייה שהארגון המדיני הרומי ישולב בארגון החברתי, ומסקנתם היתה שיש להשפיל את היהודים ואת הפגאנים לעיני הציבור כולו . הפולמוס נגד היהודים הפך יותר תוקפני, ולא חסרו בו מונחים דמוניים . כך, למשל, כריסוסטמוס בסוף המאה הרביעית מתאר את היהודים 8 כנוכלים וכרמאים . השפעה רבה על היחס אל היהודים היתה לאפיפיור אוגוסטינוס ( Augustinus , 354 - 430 לסה״נ ) . אחד העקרונות החשובים שהוא קבע ביחס ליהודים היה ״דוקטרינת העד״ . הוא ביסס אותו על הכתוב בתהילים : ״אל תהרגם פן ישכחו עמי הניעמו בחילך והורידמו מגננו אדני״ ( נט, יב ) , אותו פירש כחובה להימנע מהרג היהודים, ואולם יש להשפילם ולהורידם עד שיכירו במשיחיותו של ישו . לדעתו, המשך קיומם של היהודים והשפלתם משמשים הוכחה לעונשם על שהרגו את ישו . יש לראות את קין שהרג את אחיו ונענש בגירוש אב-טיפוס לעם היהודי . הם משועבדים לנוצרים מחד גיסא, אך מאידך גיסא הם משמשים עדות חיה לכך שהנוצרים לא המציאו את הנבואות העוסקות...  To the book