לחם

חלק ד : מאכלים ומשקאות מתובלים או מבושמים | 295 הלחם ברכת ״עצי בשמים״, וכפי שנראה בהמשך הייתה לעמדתו ההלכתית השפעה משמעותית על חכמי דורו . הוא כותב : אותן בני אדם שמברכין על הפת בורא עצי בשמים במוצאי שבת במקום הדס, טעות הוא בידם . חדא, דהא הכא בגמ׳ [ רא ] דלא מיקרי עץ לעניין ברכה, אפי׳ למאן דאמ׳ [ ר ] חיטה היתה . ועוד דאפי׳ תימא דנקרא עץ היינו [ צ״ל : אינו ] מעצי 1 בשמים . לפי המשתמע רבי דוד בר לוי אינו מתנגד בהכרח לברך על ריח הלחם . טענתו העקרונית היא שנוסח הברכה הנהוג – ברכת עצי בשמים – בעייתי, שכן החיטה אינה עץ ולבטח לא צמח בושם . ברכת ״עצי בשמים״ הונהגה על יסוד אחת הדעות המובאות 19 ברם, הדעה שהחיטה היא עץ לא בתלמוד הבבלי המזהה את החיטה כעץ הדעת . נתקבלה לגבי דיני ברכות, המבוססים על קריטריונים הלכתיים, דהיינו מבנה הצמח 0 כלומר, זוהי אמירה דרשנית-רעיונית המציעה לזהות את העץ האנונימי ומשך חייו . למטרות מוסריות וחינוכיות, ולכן היא אינה מחייבת לגבי פרקטיקה הלכתית . יתירה מכך, החיטה אינה נחשבת כלל לעץ בושם, אלא זהו צמח מאכל מובהק . הנוהג לברך על ריח הלחם בזיקה להבדלה נידון בחיבוריהם של ר...  To the book