|
|
חלק ג : בשמים וחומרים ארומאטיים ממוצא אנימלי | 281 מלוניל ( Lunel ) , שחי ופעל בדרום צרפת ( אמצע המאה ה- 1 – 0 1 ) כותב : ״וי״א [ ויש אומרים ] דבגדים הצבועים בכרמז שמריחין שאין מברכין עליהן וי״א שמברכין 10 המחלוקת בין שתי הדעות היא בשאלה אם עליהן כיון שהצבע בעין ויש לו עיקר״ . צבע של בגד נחשב לריח שיש לו עיקר . יש שטענו כי הצבע אינו נחשב לממשי שכן הוא ספוג באריג ואילו אחרים טענו שאף על פי כן הוא עומד בפני עצמו . ארומאטיים ואפשר שזנון מנה אותו בקבוצה זו משיקולים אחרים . ראה צ׳ריקובר, ארץ ישראל, עמ׳ 196 . לגבי טיב ריחו של צבע השני שאלתי את ידידי פרופ׳ זהר עמר, שעסק רבות בנושא . במכתב ששלח אליי ב- 0 במרץ 01 הוא כותב כך : ״אני יכול להעיד שצבעתי הרבה פעמים בכנימת ( האלון ) השני הארץ ישראלית ותוך כדי הבישול של הכנימות השלמות מתקבל ריח נעים ואופייני ! ! ! יחד עם זאת, לא הייתי מגדיר זאת כבושם ( כמו שריח נעים מאוכל לא מוגדר כרגיל כבושם ) . אבל על טעם ועל ריח אין מה להתווכח״ . 10 ארחות חיים, הלכות ברכות, סימן מא, לט ע״ב . ענף של עץ אלון הנושא בלוטים וכנימות כרמיל 282 | ריח שדה הדיון בשאלה אם לבר...
To the book |
|
|