|
|
חלק ב : בשמים ממוצא צמחי | 55 או עם שיבולת נרד בספרות חז״ל ( ראה ערך ) , כנראה משום שלתפרחתם צורת 4 שמן המשחה שימש למשיחת כלים או בני אדם ( שמות ל, כג ) . הרמב״ם שיבולת . ( 38 - 204 ) זיהה את קְנֵה בֹשֶׂם שהיה רכיב בשמן טקסי זה כצמח שגבעוליו אדומים דמויי תבן הגדל בהודו, וכוונתו לאנדרופוגון שבסיסי גבעוליו בצבע אדום ( העלים ירוקים-מכחילים ) . וכך הוא כותב : ״וקנה בושם הם הקנים הדקים כתבן האדומים 5 הבאים מאיי הודו וריחן טוב והם ממיני הבשמים שנותנין אותם הרופאים בצרי״ . בחיבורו ״ביאור שמות הרפואות״ מציע הרמב״ם נתונים ופרטים נוספים על שמותיו, תיאורו ומקומות גידולו : ״אִד׳חִ׳ר – ידוע מאוד אצלנו במע׳רב בשם תבן מכה״ . בערך אחר בחיבורו הוא מכנה אותו בשם קַצַב אל דַרִירָה וקנה פרסי, וחשוב לציין כי 6 מעניין משמעות המילה קצב או קצבה ( قَصَبَة ) היא קנה והיא נובעת ממבנה הצמח . 7 לציין כי בתרבות הסינית הקדומה העלים של אנדרופוגון נרדי שימשו רכיב בקטורת . בפירושו לשמות ל, כג טען הרמב״ן ( ספרד וא״י, מאה 3 ) שהאנדרופוגון זהה ל״קִנְּמָן בֶּשֶׂם״ הנמנה עם רכיבי שמן המשחה או לקינמון שבספרות חז״ל . הוא מציי...
To the book |
|
|