|
|
עיונים בהגותו של ר׳ שאול סיררו עצם היתכנותה של הנבואה, לימד סיררו כי אין להוכיח זאת באמצעות מופת, מפני שזוהי הוכחה שאיננה מאותו המין ; הרי זה דומה לרופא החפץ להוכיח את היותו 8 כבר ריה״ל העלה את הטענה כי לא ניתן רופא מכוח היותו גיבור או מהיר בריצתו . לאַמֵּת את עצם היתכנותה של הנבואה באמצעות נס שיחולל הטוען להיותו נביא, משום שאין להוכיח דבר אחד מדבר שאיננו מינו . במילים אחרות : עשיית נס על ידי טוען לנבואה מוכיחה כי ביכולתו לחולל את הנס, ולא כי הנבואה היא מן האפשר או כי הלה נביא . לדעת ריה״ל, את היתכנות הנבואה יש להוכיח בניסיון הנבואה ממש, דהיינו 9 בהשתתפות עצמית באפשרות הנבואה ; לכן במעמד הר סיני השתתפו כל בני ישראל . בדומה לכך קבע גם סיררו כי את היתכנות הנבואה יש להוכיח אך ורק באמצעות קיום בפועל של נבואה מאת האל לאדם ; האדם צריך להיווכח בכך בעצמו . האל, החפץ שכלל העולם יכיר באפשרות זו, התגלה לישראל בקריעת ים סוף ובמעמד הר סיני . כך הפך כל אחד מישראל לנביא, והכיר בעצמו את אפשריות הנבואה : אמנם יאמת היות שם ידיעה תגיע אל האדם מאת הש״י והיא הנבואה, הנה יאמת זה היות האדם בעצמו שומע הקול מד...
To the book |
|
|