ב. בין משל לבין נמשל, בין גילוי סוד לבין הסתרתו

עיונים בהגותו של ר׳ שאול סיררו 5 מזהירו על החכמה החיצונית הנמשלת לאשה זרה המחלקת בלשונה להפיל אנשים ברשתה, כמו כן יעשו בעלי זאת החכמה . יחליקו בלשונם ראיות חלושות חושבים אותם למופתים לקיים שקרותם ולהפיל אנשים ברשתם [ . . . ] והנה ירמוז עוד באלו הפסוקים על הנהגת האדם עצמו אחר השכל והרחקו מן החומר המכונה כאשה זרה [ . . . ] וראוי לך להתרחק מן התאוה הגופנית הנקראת אשה זרה סכלה זוללה, כי הנה נופת תטפנה שפתותיה, כי הנה הנאות הגוף הם דברים נגלים לעין מתוקים מדבש וחלקים משמן . אף הפסוק ״שתה מים מבּוֹרֶך ונוזלים מתוך בארך״ ( משלי ה, טו ) מתבאר על ידי סיררו באופן כפול : ירצה כפי הדרך הא׳ מדבר על האשה הזונה שראוי להתרחק ממנה, יאמר שהנה ישתה מים מבורו והוא רמז על האשה שנפלה בגורלו וחבלו שידבק בה ולא בזולתה [ . . . ] והנה כפי הדרך הב׳ מדבר על ענין התרחק האדם מהחכמות החיצוניות, ירצה שתה מים מבורך והוא רמז על חכמת התורה הנמשלת למים . מן הראוי לציין כי כבר רלב״ג גרס שזוהי משמעותו הכפולה של הספר, וכאמור סיררו ציין את פירוש רלב״ג כאחד הפירושים הבודדים שבהם עיין במהלך העבודה על חיבורו . לדברי רלב״ג, ספר ...  To the book