פרק ג

[ 143 ] 4 רד"ל על אתר מפנה לדרשה מקבילה על הפסוק מירמיה באיכ"ר ב 13 ( יז ) / נט ע"א, שם הנוסח הוא : "יום השכם ושלח", "השכם" — בבוקר, "ושלוח" — בערב . לדעתו יש לגרוס כך גם בדרשתנו . לשון דרשתנו דורשת את כפל הפעלים "השכם ושלֹח" . 5 וכך, בכתיב חסר, גם ביותר משישים כתבי יד בתנ"ך קניקוט . נו"מ : "ולוא" . 6 מתוך גזרה שווה במילה "יונה", בין הנביא ששמו יונה לבין העיר הקרויה ( על פי הדרשה ) סמלית על שם הנביא יונה, הדרשה מנגידה בין אנשי העיר נינוה ששמעו לקול הנביא האחד יונה, לבין אנשי ירושלים שלא שמעו לקול הנביאים הרבים שנשלחו להם, כמוכח מפסוקים מיונה מצד אחד, וממלכים ומירמיה מצד שני . בבסיס הדרשה ניצבת שאלה תיאולוגית : מדוע רע מצבם של ישראל, לעומת הטובה ששרויים בה אומות העולם . לפי לשון הדרשה, הכוונה לתקופה של חורבן בית ראשון, אך סביר שלמעשה כיוון הדרשן לימיו, אחרי חורבן בית שני . 7 ילק"ש מביא כפסוק ראיה רק את יר' ז ,25 ובלי דרישת "השכם ושלח" . 1 . ויהי דבר ה ' אל יונה שנית לאמר 1 שנאמר "ויקם יונה לברוח [ תרשישה 65 . יונה תבע כבוד הבן ולא תבע כבוד האב, 2 "ויהי דבר ה' אל יונה שנית לאמר" — "שנית"...  To the book