מדיניות העלייה ומדיניות הקרקעות

מדיניות ההגירה ותקנות ההגירה מדיניות ההגירה של ממשלת המאנדאט היתה פועל יוצא מעמדותיה הפוליטיות וממדיניותה הכללית בשאלת ארץ ישראל , ומהנחותיה בדבר התוצאות הצפויות מגידולו הדמוגראפי של היישוב היהודי . עד שנת 1936 נדחו הצעות שונות שהעלו לעתים פקידי ממשל בכירים להגביל את התפתחות הבית הלאומי בתקווה למנוע בכך התנגשויות אלימות עם הערבים . מדיניות ההגירה היהודית — העלייה — נקבעה בתיאום עם ההסתדרות הציונית . למן שנת 1937 הפכה מדיניות העלייה , שעמדה כבר למן שנת 1921 במרכז הדיונים , לסלע המחלוקת העיקרי בין הציונות לבין בריטניה . בשנה זו הומר עקרון " כושר הקליטה הכלכלי" של הארץ בשיקולים פוליטיים מובהקים . הגורם העיקרי בשנות העשרים והשלושים שקבע את קצב העלייה , את הגידול הדמוגראפי של היישוב היהודי בארץ , ובמידה מסוימת גם את ההרכב החברתי שלו , היה כעיקר רצון העלייה של היהודים , אך לאחר מכן הפכה גם מדיניות ההגירה הבריטית י י גורם מכריע . בתקופת הממשל הצבאי יושם עקרון הסטאטוס קוו גם בענייני הגירה . אך למרות סטאטוס קוו זה , ולמרות המגמה הציונית הרשמית לעכב את העלייה עד שיקומה הפיסי והכלכלי של ארץ ישראל...  To the book