א. מתודולוגיה בחקר הבעש״ט

34 הבעל שם טוב וקבלת האר״י לאותם הדברים . במקרים בהם בכל זאת הצלבתי בין מסורות מתלמידים שונים, עשיתי כן לא על מנת ליצור סינתיזה אלא כדי להראות את האפשרויות השונות לפרש את הדבר . תקוותי שחיבור זה, שנקט אולי במשנה זהירות, הוסיף במלאכת ההפגה של עלטת האגדה שאפפה את דמותו של הבעש״ט, ונטע אותה בקונטקסט הריאלי שלה . ההתמקדות של החיבור בהיבט הכי פחות ״רעיוני״ ( לכאורה, כמובן ) של פעילותו ויצירתו של הבעש״ט – המרשמים והשמות הקדושים שהעניק לכמה וכמה מתלמידיו, מחזירים אותנו באחת להקשר התשתיתי של פעילותו : בעל שם שהוא גם שמאן, 3 זהו ההקשר בתוכו פעל הבעש״ט וזו הסיבה, ככל ומורה ומדריך לכוונות הלוריאניות . הנראה, בגינה הוזמן לקהילת מז׳יבוז׳ . התמורות הרעיוניות, או הדגשים המחודשים שחולל הבעש״ט, עברו לאחדים מתלמידיו, אלה שקבלת האר״י היתה שפתם, באמצעות שמות קדושים, כוונות ויחודים, שהיו דומים כלפי חוץ לאותה מסורת קבלה שהכירו, אך כלפי פנים הכילו כבר כיוונים חדשים . מכלול הכוונות, השמות והריטואלים הקבליים שנותחו כאן מצביע כי לפנינו שיטה ולא אפיזודות שונות . כעת, לאחר שנפרסו אבני היסוד עליהם ניתן לבסס את דמו...  To the book