א. רבי ישראל חריף ויחסו לבעש״ט

03 פרק ו : טקס מאגי-קבלי להסרת הדינים 6 כלומר שמונה עשרה שנה לאחר פטירת בלק, מוזכרת השנה בה נכתב הספר, 778 , הבעש״ט ושמונים ושבע שנה לפני שהוא נדפס לראשונה . ר׳ ישראל חריף, שזכה לכינוי ״חריף״ על שם חריפותו הלמדנית, היה גם ״בעל השגה״ . בספרו הוא מזכיר ״נבואה קטנה״ שנפלה לו בעת שהתעורר משנתו ולפיה כתב 7 התגלות פלאית נוספת מוזכרת במקום אחר : ״בחודש כסליו שנת את אחד הדרושים . תקל״א לפ״ק הייתי ביער שברחתי ר״ל מחמת דבר, בלילה, והייתי נים ולא נים, תיר ולא תיר, בא אלי איש אחד ולא היה ( לי ) יודע לי, ושאל ממני המשנה דיומא מה היו קורין לפניו דכ״ג [ = דכהן גדול ] ״ ( עטרת תפארת ישראל, תולדות, י ע״א ) . מלבד זאת, ר׳ ישראל גם מנסה לחשב את הקץ : ״ויהיה אפשר הגאולה בשנה תקל״ח לאלף הששי יה״ר [ = יהי רצון ] שיתגלה ב״ב [ = במהרה בימינו ] . הגם דתיפח רוח של מחשבי קיצין [ לפי סנהדרין צז ע״ב ] אך לחושבנא בעלמא״ ( שם, בחוקותי, יב ע״ב ) . עיסוק בגלות ובחישובי קץ לגאולה ( ״חישוב בעלמא״ ) מופיע הרבה בספר ומצביע על ציפיה, אבל קשה לומר שיש בו מתח משיחי אקוטי . כפעם בפעם, גם הקונקרטי חודר לספרו של ר׳ ישראל, וכאן ...  To the book