ח. כוונות ״אדני שפתי תפתח״

7 הבעל שם טוב וקבלת האר״י שפתיו ואת פיו . האר״י הקדיש כוונות ארוכות לשלב מעבר זה, בין הבריאה לאצילות, והוא הבין את הפסוק כבקשה – או יותר נכון : כתהליך – למיתוק הדינים הטמונים בפה, כאיבר הדיבור על חלקיו השונים, שהוא המחולל את כל תהליך התיקון של תפילת העמידה . ב״פרי עץ חיים״ מוצגים שני מיני הדינים שנזכרו : דיני ש״כ ופ״ר, על השם אדנ״י : אדנ״י . תכוין, כי ב׳ מיני דינין הם יורדין מלמעלה : א׳ לז״א יורדין אליו ש״ך ניצוצין ושרשם מל״ב נתיבות חכמה, כל א׳ כלול מי׳, הרי ש״ך . [ . . . ] גם יש דינין בבחי׳ [ נה ] ב׳, והם ה׳ גבורות מנצפ״ך הנ״ל, והם יורדין אל הגבורה ומשם יורדין למלכות [ . . . ] והוא גי׳ פ״ר ניצוצין כמנין מנצפ״ך, וגם הם צריכין 5 מִתוק ע״י שרשם . 5 אלא שהסוג הראשון הוא ״שאריות״ של ל״ב שני מיני הדינים האלה שורשם בבינה . נתיבות החכמה, הבאים לספירת בינה מספירת חכמה, ואילו הסוג השני מקורם בכך שהבינה היא מקור כל האותיות . בהמשך שם ישנו תיאור כיצד האות א׳ ממתיקה כל אחד מן הדינים . את הסוג הראשון יש להמתיק כך : וכוונת מיתוקם [ = של הפ״ר דינים ] הוא ג״כ בשם אדנ״י, כי כשתקח א׳ של אדנ״י, ונעשה צור...  To the book