ה. עיגון יכולותיו הנבואיות של הבעש״ט בקבלת האר״י

7 פרק ג : המתקת המחשבות כמיתוק דינים פוטנציאליים 50 מאחַר שהתפ [ י ] לה הוא למתק דין המ״ל [ = המלכות ] , הנק׳ [ ראת ] ותירץ בשם דין בשרשו, [ היינו ] בבינה וכאשר מתפלל עבור חבירו בזה האופן אז מקשר [ אותו ] למעלה בשורש והוא אדם אחר לא זה הראשון וכו׳ . וביאר הוא ביותר : דנודע דגז״ד [ = דגזר דין ] היא טפה ברחם המ״ל [ = המלכות ] , והיא אותיות כמ״ש [ כמו שנאמר ] בש״ס דברכות ״יודע הי׳ [ ה ] בצלאל לצרף אותיות שנברא [ ו ] בהם שמים וארץ״ וכו׳ [ ברכות נה ע״א ] , ובוודאי אין המלך בעצמו עושה דין באחרים כ״א [ = כי אם ] שמצוה לשליח, ע״י תיבת צירוף, ה מ ש מ י ע מ ה ג ז י ר ה ג ו ז ר ע ל י ו , ויכול השליח לעשות בר״ת [ = בראשי תיבות ] של הגזירות שגזר, [ באופן ] דמשמע ענין אחר, והנה הצדיק שליחא דמטרוניתא היודע למתק דינין בשרשן לקשר הטיפה ש [ ב ] מל׳ [ כות ] אל הבינה ונשתנה אל ענין אחר והבן, ודפח״ח ( ר׳ יעקב יוסף, כתונת פסים, מז ע״א ) . יש לשים לב לכך שיש לציטטה זו מן הבעש״ט שני שלבים – האחד מה שהבעש״ט מביא משם מורו הרוחני ( ״ותירץ בשם . . . ״ ) , הוא אחיה השילוני, וזהו מיתוק הדינים בשורשם ; והשני הוא הבי...  To the book