א. כוונות התפילה

4 הבעל שם טוב וקבלת האר״י התפילה תוארה על ידו כקונטמפלציה מיסטית הכוללת לעתים משיכת שפע לטובת המיסטיקאי עצמו . י׳ תשבי הראה, שמשיכת השפע על ידי המתפלל נעשית גם לצורך הספירות עצמן . הוא הורה על הקשר ההדוק בין משיכת השפע לבין סוד הייחוד – התלכדותן והיכללותן של הספירות זו בזו . סוד הייחוד מהווה, לדעת תשבי, שיאה של הפעילות המיוחסת בקבלה להשפעת האדם על האלוהות, והוא מצביע על קיומו כבר בקבלת פרובאנס . [ . . . ] מ׳ אידל [ . . . ] מורה על השתלבותה [ של התיאורגיה ] בתוך תהליך מורכב שבמסגרתו המיסטיקאי דבק דבקות ראשונית באלוהות, המאפשרת את המעשה התיאורגי : ייחוד ספירות האלוהות ואיחודן למערכת אורגאנית, ואילו המעשה התיאורגי עצמו מהווה שלב הכרחי או תנאי לדבקות המחודשת והמוחלטת באלוהות . המשותף לדגמים התיאורגיים שאופיינו בקבלת פרובאנס, הוא תיאור הפעילות התיאורגית כהנעה או הפעלה של האנרגיה האלוהית, הצטרפות אליה או משיכת שפע ממנה . [ . . . ] ברצוננו לטעון כי לצד דגם זה קיים בקבלת פרובאנס דגם תיאורגי נוסף : הדגם המתקן, העומד בזיקה ישירה למיתוס של משבר 3 באלוהות . הכוונה הקבלית, על פי מקובלי פרובאנס, היא...  To the book