מדיניות ההגירה הבריטית

112 ארץ מקלט ומצב המשק היהודי, ולא על פי שיקולים מדיניים בריטיים, ואולם בשנות השלושים השתנתה המציאות . משקלם של השיקולים הפוליטיים במדיניות 53 ההגירה הבריטית גדל, וההשפעה של המוסדות הציוניים הצטמצמה . ההגדרה 'לפי התנאים וצורכי הארץ' הייתה מעורפלת והשאירה לבריטים ולציונים מרחב פעולה רחב ונתון לפרשנות משתנה . על פי הפקודה נחלקו המהגרים לשתי קטגוריות : לקטגוריה A השתייכו מי שזכו ברישיונות כניסה מטעם ההסתדרות הציונית מכיוון שהם דרושים לבניין הארץ ויכולים להביא לה תועלת . עוד נקבע שההסתדרות הציונית תיתן ערבות כלשהי לממשלת המנדט הארץ-ישראלית עבור שיכונם בארץ לשנה אחת . מהגרים בקטגוריה זו יכלו לקבל את הוויזה מהקונסול הבריטי במקום מגוריהם לאחר שהמציאו לו אישור הגירה מנציג רשמי של ההסתדרות הציונית . את מספר רישיונות ההגירה קבעה הממשלה בהסכמת ההסתדרות הציונית, לפי אפשרויות הקליטה בארץ . מאוקטובר 1920 עד ספטמבר 1921 הוסכם על 16,500 בתי אב, שהם כ- 85,000 מהגרים בשנה . ההנהלה הציונית לא ניצלה את המכסה שנקבעה ועד תחילת חודש מארס ניתנו בסך הכול 1,250 תעודות עלייה ; לקטגוריה B השתייכו בעלי אמצעים שהיו...  To the book