|
|
אלוהים אהבה אסתטיקה | 97 אָמַר לוֹ רַבִּי יִשְׁמָעאֵל : בְּנִי, לְזוּ נָדַרְתָּ ? אָמַר לוֹ : לָאו . וְהִתִירוֹ רַבִּי יִשְׁמָעאֵל . בְּאוֹתָה שָׁעָה בָּכַה רַבִּי יִשְׁמָעאֵל וְאָמַר, בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל נָאוֹת הֵן, אֶלָא שֶׁהָעֲנִיוּת מְנַוָולְתָן . וּכְשֶׁמֵּת רַבִּי יִשְׁמָעאֵל הָיוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל נוֹשְׂאוֹת קִינָה וְאוֹמְרוֹת : בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל רַבִּי יִשְׁמָעאֵל בְכֵינָה . וְכֵן הוּא אוֹמֵר : בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל שָׁאוּל בְּכֵינָה 44 ( שמואל ב א כד ) . העובדה שר' ישמעאל ער ליופייה של אישה, והעובדה שספרות התלמוד מספרת זאת בהדגשה, איננה מפתיעה כלל, שכן ראינו כבר בכמה מקומות כי מנהיגוּת אותה העת עסקה בכך ללא כל קושי ( ראה למשל בבלי, עבודה זרה כ ע"א ) . עם זאת, יש לציין, שכאן בא לידי ביטוי ערך אסתטי נוסף והוא בא בהקשר הלאומי . ערך זה הבא לידי ביטוי נרחב בספר הנוכחי, והוא היותו של עם ישראל עם יפה כקולקטיב, ועל כן הפרטים המצויים בו אף הם יפים . ר' ישמעאל מודע לפער שיש בין הפנטזיה האסתטית על עם ישראל לבין המציאות העגומה של עניות עד כדי השחתת המראה . את בכיו של ר' ישמעאל ניתן...
To the book |
|
|