הקדמה: תיאולוגית פילוסופית

18 | יעקב מעוז אנו חושבים על אלוהים, מה אנחנו מציירים בדמיוננו ? על פי רוב, נצייר דימויים מעוררי השראה, שהמכנה המשותף שלהם הוא שלווה ויופי . אם אנו מניחים שהאל הוא אלוהי הטוב, אזי אנו מחזקים את תחושת האהבה שאנו רוחשים לו, מאחר שהוא מיטיב עמנו ומשרה עלינו מחסדיו . משעה שאנו אוהבים את אלוהינו, אנו מייחסים לו יופי עליון, שאין כמותו, המשולב באמונה שהאל הוא כל יכול . אין למעלה ממנו, לא ביכולותיו, לא בטובו ולא ביופיו . זאת ועוד, כדי לבטא את אהבתנו אליו באופן מקסימלי אנו מבקשים לתרום לעוצמת יופיו . אנו מהללים ומשבחים אותו בשירה ובתפילה אסתטית . כל המרבה לספר בשבח יופיו של האל, הרי זה משובח . אחד מן השבחים שאנו חולקים לו הוא, שהאל ברא את העולם באופן מתוקן, באופן הנאה ביותר שיכול להיות . אנו מתרשמים מאוד מן הדרך שבה הטבע מתנהג, מן הסדר הקוסמי ומן השגב הקיים בו בעוצמה רבה . אם אנו מניחים שהאל ברא את העולם באופן נאה, אנו מיחסים לו גם איכויות אמנותיות . במילים פשוטות, אלוהים הוא האמן של הבריאה . מאחר שאנו מבינים אמנות כדרך שבני אדם מבינים אותה, הרי שאנו מייחסים לו מערכת שיקולים הדומה לזו של אמן בש...  To the book