|
|
212 אבי קובר | מודל המלחמה של 1967 : מפנים ואתגרים ש י ש ה י מ ים ו ח מ יש ים ש נ ה 1967 כמפנה מעידן התמרון לעידן האש עולם המלחמה התאפיין מאז ומתמיד ביחסים דיאלקטיים בין אש ותמרון ובין 1 כשהאש התחזקה, התחזקה בדרך כלל גם ההגנה, ואילו כאשרהגנה והתקפה . התמרון התחזק, התחזקה גם ההתקפה . רק באמצעות התקפה ניתן היה להשיג הכרעה צבאית, וברמות האסטרטגית והאופרטיבית נדרש בדרך כלל תמרון קרקעי כמהלך מקדים לעימות באש . נוסחה זאת הגיעה לשיא במלחמת ששת הימים . נלוו אליה גם נגזרות של הגנה או התקפה, והיא קיבלה ביטוי הן בבניין הכוח של צה"ל והן בתפיסת ההפעלה שלו . אלה שמו דגש מופרז על הטנק כמערכת הנשק השָליטה בצבא היבשה על חשבון רכיבי הכוח היבשתי האחרים, וראו במטוס מערכת נשק להכרעה . מאז 1967 לא שוחזרה הנוסחה הזאת בצורתה המלאה, מכיוון שהדיאלקטיקה החלה לכרסם בה . התהליך המתמשך של התחזקות האש על חשבון התמרון הפך את שדה הקרב למוגבל תמרון . היו לכך כמה הסברים : ראשית, האויב שזיהה את נקודות החוזק של צה"ל ואת נקודות החולשה שלו עצמו ב- ,1967 למד כי ניתן להקשות על התמרון הישראלי בשדה הקרב בעזרת אש מטילי קרקע-אווי...
To the book |
|
|