190 מאיר אלרן וכרמית פדן | הפרדוקס המשולש של המעבר מהתגוננות אזרחית לחזית אזרחית הישראלי היה מוגן ופסיבי ותִפקד בעיקר כתומך בצה"ל ממרחקים . הייתה זו ש י ש ה י מ ים ו ח מ יש ים ש נ ה אסטרטגיה מצליחה בעליל . כל זמן שמדינת ישראל נלחמה בישויות מדינתיות ובצבאות סדירים שהיו רבי עוצמה לפחות מבחינה כמותית, צה"ל הצליח לספק ניצחונות ולהגן על ריכוזי האוכלוסייה האזרחית ( "העורף" ) . לעומת זאת כיום, כשמדינת ישראל מנהלת עימותים חוזרים ונשנים, בעצימות נמוכה, נגד ישויות תת-מדינתיות וטרור מזדמן, וכשהאיום עליה ועל ריבונותה כמדינה הוא מצומצם, החזית האזרחית קיבלה מקום מרכזי : היא מאוימת ומאותגרת הרבה יותר מבעבר . הניסיון של העימותים מאז מלחמת המפרץ הראשונה, ובעיקר אלה של הדור האחרון — מה שנהוג לכנות 1 — מראה שבניגוד למצב"מלחמות בעצימות נמוכה" או "מלחמות היברידיות" שהיה לפני חמישים שנה, ליבת הסיכון הביטחוני עברה לחזית האזרחית . וכך, בעוד שישראל ידעה להציב מענה אסטרטגי ראוי ומוצלח לאתגר של המלחמות הישנות של צבא מול צבא, היא עדיין מתקשה לעצב מענה אסטרטגי מלא לעימותים כיום . זוהי תמצית הפרדוקס שישראל צריכה לה...
To the book