פרק שביעי

מציעא כרך בבבא 55 , דמאינהמאכיל את פועליו דמאי" ( משהעניים דמאי ואת האכסניה דמאי . רבן גמליאל היה ן להם מזוןמתואר כמי שנותן לעניים צדקה אלא כמי שנותאינו לארבן גמלימ"א ) . פ"ג ציא מתחת ידו דבר ה צריך היה לחול עליו הכלל שאין "חבר" מורלסעודה בשכרם, ולכאו ו מאמיןכן, במשנה הבאה בדמאי שם המשנה קובעת שאם הפועל אינשאינו מתוקן . יתר על , מכאן שבעל הבית אמור 83 להימקיש מעשר, אם כי אולי בצורהפרלבעל הבית עליו לה מאמינו, היה מדקדק במצוותולהניח שבעל בית כזה, שהפועל אינלהפריש מעשרות . קשה והסברנו את דרכו של רבןמאי,יאל . עסקנו בשאלה בפירושנו למשנת דיותר מרבן גמל ה . דוסיק הגון ומספק לפועליו סעמעשוב רק שרבן גמליאל נוהג כגמליאל . בהקשר הנדון כאן ח אחרוה"מצבים, האחד במאכילו "מן האבוסאגב הדיון במשנת דמאי הירושלמי מחלק בין שני ן התנוים", ע"ב ) . יש לקבל את גרסת הרש"ס "מ"א, כגדמאי פ"ג הבמאכילו "מן המנויין" ( וקיבלו בשכרםית . הפועלים עבדו אצל בעל הבהתנאים, ושני תשלומים שונים הםכלומר מן לת חובת המעשרות על , וזהו גם "מן האבוס" הנזכר, ואז מוט 84 בודה סעודהעהכחלק מתנאי בעל הבית . םאם המזונות הם מדבר תורה הם פטור...  To the book