פרק שני

עא כרך אבבא מצי 101 . "קניין חצר", אגב הדיון בד בפרק הקודםו נרמזה במשנה כה ז . הל" מציאה"שם חברו ומוצא ית . מבקר בבשאיבד אבדהושם נקבע שכל מה שבבית שייך לבעל הבית, גם אם ז כל המשנה על עניין והעמידה את התלמודית לדורותיה הסבירה שבפירות אין סימן,ההלכה עים ו שומכה, איננו נזכר . אנמרכיב מרכזי בהתהוות ההלהוא ש,ימןהסימן . אבל במשנתנו הס מנים יאך במפורש הס",סימנים"שיש להכריז על שמלה שכן יש בה ,עליו בעקיפין במשנה ה את סימניה . השיב את האבדה . יש להשיב אותה רק למי שאומר רק לשאלה למי יש לנקשרים סימנים כאלה . שנה ה כגם את מפשר להסבירא בצד דבר שאין בויש בו סימן "מצא דבר ש : ש יותרמופיע במפור" סימן"בתוספתא נימוק ה סימן . המוצא דבר שאין בו בחייב להכריז . אם בא בעל סימן ונטל את שלו, זכה זה – סימן כלום,לא אמר',הואפלני של מלך', 'יא'נירונית ה, 'סלע זו חדשה היא'אמר לו חבירוסלע ו הסימן, וקשה נסובות סביב שאלת י ) . אם כן כל ההלכותה" - ע" ( פ"ב ה"טשאין סימן למטב נשוב לכך בהמשך . הזה איננו מופיע במפורש . שהנתון כרוך הוא משהו – כ ר י כ ו ת בר ש ו ת ה ר ב י ם,סימןוראי שאין בקפיזור א – מע ו ת מ פ וז רו ת "מצא : ת...  To the book