התחזקות הזרמים שאינם דוגלים בהשתלבות

136 חלק ראשון : מציאות החיים של הערבים במדינת ישראל יהודית . הפנייה וההצטרפות לדת כמסגרת זהות מהווה חלופה לגיטימית שיש בה כדי לפצות על חוסר הוודאות . על מנת לזכות ביתר לגיטימציה בציבור, צירפה התנועה האסלאמית לזהותה 232 כיום, בניגוד לזיקה הרופפת בין הזרם הלאומיהדתית גם את המרכיב הלאומי . הערבי בישראל לבין מקבילו ברשות הפלסטינית, הולכת ומתחזקת הזיקה בין התנועה האסלאמית בישראל לבין הזרם האסלאמי בשטחים, בהנהגת חמאס . באופן זה, האידאולוגיה האסלאמית מתחרה עם המצעים של המפלגות הערביות ועם הרעיונות של האליטה האינטלקטואלית הלא-דתית, כפי שהם מופיעים במסמכי החזון . הזרם הלאומי הזרם הלאומי מיוצג בכנסת במפלגת בל"ד, שהשתתפה לראשונה בבחירות לכנסת בשנת 1996 ( חלק אחר מיוצג בתנועת "בני הכפר", המחרימה את הבחירות לכנסת ) . הנחת היסוד שלהם היא כי הערבים בישראל הם פלסטינים, ועל כן הם עתידים להתאחד עם בני-עמם במסגרת פוליטית אחת . הנחה זו נשענת על עקרונות התנועה הלאומית הערבית שהונהגה בשנות החמישים והשישים על ידי נשיא מצרים, גמאל עבד אל-נאצר . התנועה דגלה בכינון מדינה דמוקרטית בכל שטח פלסטין המנדטורית ( כעמד...  To the book