|
|
בקודש חזיתיך - שמואל | 122 - קראתי בקול לעם . אהבתי אותו כשעמד מולי חיוור ונדהם ? היתה לי אך נראה כי לא אל האיש הזה " . . . יחי המלך " והם לחשו " ! הנה מלככם " . התפללו תי שהם עוד ילמדו לכבדו אך לא שיערתי שהבחור הטוב הזה ידע כששלח את השליחים לכל ישראל עם חלקי . יהין לדלג מעל ראשי שמעתי . הבנתי שרוח אלוהים מפעמת בו . חייכתי - הבקר הכרותים טוב שהעם ! יפה . גם שהשתמש בשמי כשותף לקריאת החירום הזו כשהם באים , אך כעת . שבפי ' ידע כי המלך מנוהל על ידי דבר ה מחציף הוא את פיו ועונה , לשאול למשפטי על אותם בוזי מלך פתאום מתחוור ? וכי בעצתך שאלו ? הם פנו , שאול , וכי אליך . במקומי לו . הוא המלך . מן שיצקתי על ראשו חלחל עמוק ללבוֶ לי שש . המשפט אלך ואשובה אל עירי ואל . גירשוני ממעמדי . איבדתי את מקומי . אך לא לפני שאומר להם כל אשר בלבי , בניות שברמהיַ תלמיד וְנֶגֶד מְשִׁ יחוֹ אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲ מוֹר ' הִנְנִי עֲ נוּ בִי נֶגֶד ה מִי לָקַחְתִּי וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי אֶת מִי רַצּוֹתִי וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי ( ג , ואל א יב שמ ) . כֹפֶר וְאַעְלִ ים עֵ ינַי בּוֹ וְאָשִׁ יב לָכֶם " משה ואהרן . " יַ לפתע דמות אמ...
To the book |
|
|