59 | שמואל יבואו לכאן כאשר . ָ דוקרת את אצבעותיה ברקמה את המעיל הגדל עמי אבא יכרע וישתחווה בהיכל לנוכח פני עלי הכוהן ואמא , מדי שנה בשנה תנשום אותי ותשנן ; תלמד אותי מחדש ; תחבק ותבדוק כל פרק בגופי אתה לא " . ְְְֲִִֹֹ ולו נתכּנוּ עללות ' ִֵֵֹ כּי אל דּעות ה : " לי שוב ושוב את תורתה ושוב יגיע רגע . כון היה נ . הכול עלול לקרות . יודע מה מחכה בפרק הבא אני גדל . הפרידה ואמא תוציא את המעיל החדש עליו שקדה כל השנה 40 . תי י והמעיל מתגדל א אבא מספר בכל . משנה לשנה מתמעטים העולים להיכל שבשילה הוא ממשיך לחנות בכל כפר . ביקור על כישלונו למשוך אנשים לכאן ם אינם אנשי . אך ללא הועיל ' ולעשות נפשות לעלייה למשכן ה אני אמנם ספון בהיכל . מאמינים ששכינה שורה במקום הרע הזה . י מבחוץַ פנימה אך הקולות חודרים אל לי אל הקודש פנימה ואין הוא רואה את הטומאהֵ עיניו של ע אולם שמועת השחיתות מגיעה גם לאוזניו , החובקת את ההיכל מבחוץ משוחח עם בניו הנה אני שומע אותו ? מה לו ולצרה זו . הכבדות מזוקן , מבני בניו , כאהרן הכוהן שאוהב שלום ורודף שלום כך עלי . בלשון רכה בוודאי סבור הוא שבעבותות . מבקש לקרב את בניו אליו ולאלוה...
To the book