מתפרצת אל הקודש פנימה

בקודש חזיתיך - שמואל | 30 אך כעת אני . אכזבה ומרירות הם מנת חלקי , כך שנה אחרי שנה המרירות העצומה . ם ביֵ רגש חדש מפע . חשה כי משהו משתנה בתוכי . לו עומדת לפרוץ החוצה שהצטברה במשך כל השנים הל לא הבטתי ימין . בפתח ההיכל עוד ראיתי את השמש בשקיעתה , לא ראיתי את מבטו המבועת של אלקנה אהובי בהיכנסי לכאן . ושמאל לי שעל פניהם חלפתי ולא את ההלם בפניו שלֵ לא את זעמם של בני ע לפתע מצאתי עצמי עומדת . ' עלי הכוהן היושב על מזוזת היכל בית ה שבו שוכנים לוחות העדות ומעליו , דיים ריקות ובלב נשבר מול הארון בי 12 . הכרובים פורשים כנפיים איש אל אחיו נפרץ ' מדי נוכח פני הו בע . מילותי נבעו מתהומות הנפש שלי . סוף סכר הדמעות שלי - סוף מדי ולא העזו לצאת לאוויר העולם עד שעת החסדִ כמוסות היו ע . ואיני רואה דבר זולתההתפילה פורצת מתוכי . הזאת . אישי אומר לי שטוב הוא לי . ענייה , אני מרת נפש . רק זרע אנשים , לא ביקשתי עשרה בנים , יַ אלוה . לא ביקשתי להתפאר בפרי בטני רק לדעת שלא חייתי ריקם . לא שלי , אלוהים , שלך - נזיר יהיה הפרי הזה י פנינה רחוקה מקנטוריה של צרת , עודני שקועה בתפילה מול אלוהי מה בי ובתפילתי הסעיר ....  To the book