ההערכה העצמית קפצה מהבניי ן הכי גבוה בעיר – האומנם?

מתאים לי ? ! | 161 ש ע ר ש נ י - ס י פ ו ר י ם מ ע ו ר ר י ה ש ר א ה ל ה ת א מ ה ו ל ש י נ ו י | האבחון היה עבורי חוויה אכזרית . הרגשתי שאני פשוט לא טובה מספיק, תחושה שמלווה אותי גם היום בכל פעם שאני עוסקת בתחומים לימודיים, או כתפיסת עתיד של לימודים . . . לא מספיק ! כשהמאבחנת סיימה לאבחן, היא הזמינה את אימא ואותי לפגישה, והודיעה "קבל עם ועדה" : "שני סובלת מאיי . קיו ( IQ ) נמוך, מדיסלקציה, מדיסגרפיה וגם מהפרעות קשב . אני ממליצה להגיע גם לנוירולוג בהקדם, ולתאם עבורה מרשם לתרופות" . הייתה דממה, ואז עלו לי דמעות בעיניים, דמעות שהבהירו שההערכה העצמית קפצה מהבניין הכי גבוה בעיר . אימא צחקה, כלומר, התגלגלה מצחוק, נשפכה מצחוק, ברמה כזו שהיא בכתה מרוב צחוק . היא לקחה את הטופס והלכנו משם . בתחנת האוטובוס היא הסתכלה לי בעיניים, ואמרה : "אז מאבחנת מטומטמת אחת אמרה שאת לא חכמה, אז אמרה . את ילדה נהדרת שתגדל להיות אישה נהדרת" . באותו הרגע, מלאה בכמות הדמעות שעמדה בעיניי, כבר לא הרגשתי לבד . אימא שלי הייתה, ועודה, האדם הראשון שהאמין בי עלי אדמות, ועל כך אהיה חייבת לה תודה לעולם . למוחרת, התיישבתי בס...  To the book